פסק-דין בתיק דמ"ש 52891-11-10

1.       לפנינו תביעה בה עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה.

2.       ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו, כפי שהן עולות מעדויות התובע והנתבעת 2:

א.      התובע הינו מהגר עבודה אזרח הודו. התובע הגיע לישראל בחודש ינואר 2008. ביום 7.6.09 חודשה לו אשרת העבודה בסיעוד למשך שנה. בתקופה הרלוונטית לתובענה התגורר התובע בעיר תל אביב בדירה ששכר.

ב.       הנתבע 1 (להלן - הנתבע) הוא קשיש שנזקק בתקופה הרלוונטית לתובענה לסיוע סיעודי מסויים. הנתבע התגורר בתקופה הרלוונטית לתובענה בעיר פתח תקווה ביחד עם ביתו - הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת).

ג.        בין התובע לנתבעים נוצר קשר באמצעות "מתווך" בשם שמעון. הצדדים חלוקים בכל הקשור למועד תחילת העבודה. לטענת התובע, הוא החל לעבוד אצל הנתבעים ביום 7.3.10. לטענת הנתבעת, התובע הגיע ביום 20.3.10 לערך לראות את העבודה. כעבור מספר ימים הוא עבד יום אחד ולא חזר משלטענתו היתה לו עבודה בניקיון בעיר בני ברק, ובסופו של דבר ביום 28.3.10 הוא החל את העבודה.

ד.       אין מחלוקת כי התובע לא התגורר בבית הנתבעים, אלא בדירתו בתל אביב. התובע טען כי הנתבעת לא הסכימה כי יגור בביתם מאחר והיא דתיה. אין מחלוקת כי התובע היה מגיע בבוקר ובגמר העבודה היה חוזר לביתו.

הצדדים חלוקים לגבי שעות העבודה -  לטענת התובע הוא עבד 6 ימים: בימים א' - ה' משעה 8:00 עד לשעה 18:30 וביום ו' עד לשעה 14:00. לטענת הנתבעת, התובע היה מגיע בשעה 9:00 ומסיים בשעה 16:00 - 17:00, ולפעמים בשעה 12:30. בימי שישי עבד לטענתה רק שעתיים.

עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם עבד התובע בכל ימי הפסח (חגים וחול המועד). לטענת התובע הוא עבד בתקופה זו, ולטענת הנתבעת התובע לא עבד מן הסיבה הפשוטה שבכל ימי חג הפסח היא והנתבע שהו בבית אחותה של הנתבעת (בת אחרת של הנתבע) בצפון.

ה.      התובע עבד בטיפול בנתבע (האכלה, מקלחת ועוד) וכן בניקיון הבית, ואף חדר המדרגות בימי ו'.

ו.        הצדדים חלוקים לגבי מועד סיום העבודה. לטענת התובע, הוא עבד עד ליום 14.5.10 ופוטר. לטענת הנתבעת, התובע עבד עד ליום 2.5.10 עת פרץ ביניהם ויכוח שבעטיו נטש התובע את העבודה.

ז.        גם לענין השכר חלוקים הצדדים - התובע טען כי סוכם שכר של 3,000 ש"ח בתוספת של
100 ש"ח לשבוע. לטענת הנתבעת השכר שסוכם היה 2,800 ש"ח בתוספת 100 ש"ח לשבוע.

התובע טען שלא קיבל שכר בכל תקופת עבודתו, למעט התשלומים השבועיים. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע סך של 2,800 ש"ח ביום 28.4.10.

3.       השאלה הראשונה בה יש להכריע היא שאלת תקופת העבודה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שלפנינו לא שוכנענו לקבל את גרסת התובע, ואלה טעמינו בתמצית:

א.      על התובע הנטל להוכיח את תקופת העבודה. למעט עדותו של התובע, שהיא עדות בעל דין, לא הובאה לנו כל ראיה תומכת.

ב.       יתרה מזאת, בשים לב לכך שהתובע טוען שלא קיבל שכר בכל תקופת עבודתו, פחות סביר בעינינו כי התובע יסכים לעבוד במשך למעלה מחודשיים מבלי שיסכים לקבל שכר. טוען התובע כי הנתבעת הבטיחה לתת לו את השכר כל העת. טענה זו מוקשית - בהנחה שהתחיל לעבוד ביום 7.3.10 וסיים לעבוד ביום 14.5.10, הרי שבתקופה זו חלו שני מועדים לתשלום שכר (תחילת אפריל ותחילת מאי). הטענה כאילו התובע הסכים להמשיך ולעבוד כל אותה עת מוקשית, גם אם מביאים בחשבון את הטענה כי קיבל את התשלומים החודשיים.

ג.        לא זאת אף זאת, התובע טוען כי פנה לקו לעובד בערך חודש - 20 ימים לאחר סיום העבודה. בשים לב לכך שהפניה לקו לעובד היתה ביום 23.5.10 - הרי שמועד זה מתיישב יותר עם הפסקת עבודה ביום 2.5.10 מאשר עם מועד הפסקת עבודה ביום 14.5.10.

ד.       ולבסוף, בעוד שבכתב התביעה נטען כי התובע לא עבד בחגי ישראל. בעדותו שינה טעמו וטען שעבד בחג הפסח. משהועלתה התמיהה הכיצד הגיע מתל אביב לפתח תקוה בחג, טען התובע בתחילה כי נעזר במוניות שירות כדי להגיע לבית הנתבעים (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 6), ובהמשך טען כי הגיע במונית ספיישל שהנתבעת שילמה עבורה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 15). מעבר לשינוי הגרסאות בענין זה, לא סביר בעיננו כי הנתבעת שילמה לתובע מונית ספיישל 'הלוך חזור' כטענתו. יש לזכור שהבעיה מתעצמת בשים לב לכך שבפסח הרלוונטי, שני ימי החג (חג ראשון וחג שני) נפלו שלא בשבת.

ה.      לעומת הקשיים הנ"ל, לא מצאנו בגרסת הנתבעת לגבי תקופת העבודה סתירות ו/או קשיים.